חופשה שנתית

ID-100123260

צבירת ימי חופשה

החוק אינו מבחין בין סוגי העובדים השונים.

עובד במשרה חלקית שניצל בפועל כמה ימי חופשה, מנכים לו מצבירת ימי החופשה את מספר הימים שניצל, ללא התחשבות במספר שעות עבודתו.

מתן ימי חופשה עקב "ימי שמחה" כגון: חתונה, ברית, בר מצווה וכד' אינו מעוגן בחוקי העבודה. עובד אשר מעוניין לצאת לחופשה בעקבות אירועים כאמור, יכול לעשות כן על חשבון ימי החופשה השנתית הצבורים לרשותו.
עם זאת, אם המעסיק והעובד כפופים להסכם קיבוצי, צו הרחבה, או חוזה אישי, יש לבחון אם אותו הסכם מחייב מתן ימי חופשה עבור "ימי שמחה".
כמו כן, יש לבחון האם המעסיק נהג לאורך זמן באופן מסוים, בעניין זה קבע בית הדין הארצי כי, התנהגות מעסיק לאורך שנים עשויה ליצור נוהג מחייב במקום העבודה, אשר מחייב את המעסיק לפעול על פיו (דבע נד/4-25 פלבם - מפעלי מתכת נגד ההסתדרות הכללית ואח', כ"כ (4), 109).
לפיכך, אם אין בנמצא הסכם קיבוצי, צו הרחבה, חוזה אישי או נוהג, המחייבים במתן ימי חופשה עקב "ימי שמחה" הרי שאין המעסיק מחויב במתן ימי חופשה נוספים על אלו המגיעים על פי חוק.
יצוין, כי על פי סעיף 6(ב) לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן: "החוק") רשאי עובד לקחת יום אחד מתוך ימי החופשה השנתית לה הוא זכאי במועד שיבחר, ובלבד שהודיע על כך למעסיקו 30 ימים מראש לפחות.